אצלנו בבית אנחנו לומדים כל יום איך לדבר כך שיבינו אותנו, איך להקשיב באמת ואיך לתת לילדים מקום לבטא את עצמם.
אנחנו מנסים למצוא את האיזון בין חופש להכוונה, בין תמיכה לעצמאות, ולתת להם את הביטחון לנסות דברים בעצמם.
כאן אני כותבת על איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים שבדרך, מה עובד לנו, ומה אנחנו עדיין מגלים ולומדים יחד.
בפוסט אני משתפת למה חשוב לי כל כך לתת לילדים שלי עצמאות כבר מגיל צעיר, ואיך זה משפיע על הביטחון והמסוגלות שלהם. אני מספרת על הרגעים שבהם בחרתי לעמוד מהצד ולתת להם לנסות לבד, גם אם זה לא יצא מושלם, ועל מה שלמדתי מזה. אני מגלה איך מתן חופש ואמון הופך אותם ליותר בטוחים בעצמם וגורם לי להתרגש בכל פעם מחדש.
אני משתפת ברגע קטן עם אמה שהוביל אותי לעצור ולשאול שאלות על מילות שבח. גיליתי שלפעמים דווקא מה שנאמר מתוך כוונה טובה, עלול לפגוע בביטחון העצמי של הילדים. אז איך כן לעודד בלי ליצור תלות? ואיך שבח יכול להפוך לאמירה שמחזקת באמת?
כשהבנתי שאני מדברת עם אמה בגוף רבים, הבנתי גם שאני מחליטה בשבילה. במקום "אנחנו צריכים ללכת", אמרתי "אני רוצה ללכת", וזה שינה הכול. כשהיא הרגישה שכיבדתי את הרצון שלה, היא הייתה פתוחה יותר לשתף פעולה. שינוי קטן – השפעה גדולה!
ברגע שהתחלתי להכיר ברגשות של אמה ולתת להם מקום, ראיתי שינוי אמיתי. במקום למהר להרגיע או לשנות את הרגש, למדתי לתת לו שם, להקשיב באמת, ולהראות שגם רגשות שליליים הם טבעיים. כשהתחלתי לעשות זאת – היא למדה לבטא את עצמה בצורה ברורה יותר.
כשהרגשות שלי מקבלים מקום, גם אמה לומדת להתמודד עם שלה טוב יותר. רגשות שליליים הם לא משהו שצריך להדחיק – הם חלק מהחיים. כשאפשרתי לכעס, תסכול ועצב להתקיים בלי למהר לתקן, ראיתי איך היא לומדת לבטא אותם בצורה בריאה.
כשנתתי לאמה מקום לקחת אחריות, ראיתי איך זה קורה בטבעיות. אחריות היא לא עונש – היא חופש בחירה. במקום למהר לפתור עבורה בעיות, למדתי לסמוך עליה, לתת לה הזדמנות לנסות, ולשבח את המאמץ שלה. כשהיא הרגישה שאני מאמינה בה – היא האמינה בעצמה.
לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו מחליטים עבור הילדים לפני שהם מספיקים לנסות או לחשוב לבד. במקום למהר לעזור או להניח שהם לא יצליחו, למדתי לתת לאמה את ההזדמנות לנסות קודם. כשסומכים עליהם באמת – הם מפתיעים אותנו ביכולת שלהם להתמודד ולהחליט בעצמם.
בהתחלה דאגתי שהפחדים שלי יעברו לאמה, אבל אז הבנתי שהדרך שבה אני מגיבה לפחדים שלה היא זו שמשפיעה עליה. במקום לבטל את התחושות שלה, למדתי להכיר בפחד, לשאול איך אפשר להתמודד איתו, ולחפש יחד פתרונות. ככה גם היא – וגם אני – למדנו להתמודד טוב יותר.