לשלב הזה אני חושבת שחיכיתי הכי הרבה! אני זוכרת שהאהבה שלי לאכול התחילה עוד שהייתי ילדה וגרתי אצל סבתא שלי.סבתא שלי הייתה נותנת לי לעזור לה להכין את הסלטים לארוחת הערב. ממש שמחתי שיום שישי היה מגיע, הייתי מחכה לו כל השבוע בכדי לעזור בהכנות זה היה נותן לי להרגיש שאני מספיק בוגרת ושנותנים לי כזאת אחריות
כי סומכים עליי.
כשסיימתי את שלב הטעימות, התחלתי לאט לאט לבסס לה יותר ארוחות מלאות, זאת אומרת ארוחות שמורכבות מכמה פריטים ממש כמונו ה"גדולים" רק בקטן 😉
לדוגמה: הארוחות ערב הראשונות שלה כללו ביצה (חביתה/ מקושקשת/ ביצה קשה) עם ירקות חתוכים או מגורדים, גבינה לבנה ופרוסת צנים.
כשהייתי ילדה לימדו אותי שצריך "לסיים הכל מהצלחת" כי מי שלא מסיים לא גודל או לא מתחזק ואם לא הייתי רוצה לסיים הכל מהצלחת אז היו סופרים לי כמה כפיות נישאר או היו אומרים לי "אז תאכלי עוד כפית אחרונה וזהו" והאמירה הזאת של "לסיים הכל מהצלחת" כל כך לא נכונה בעיניי מכיוון שזה מלמד את הילד שהוא חייב לסיים את המנה לא משנה מה.