את הרגשות החיובים שלנו קל לנו מאוד לומר ולהביע מכיוון שאנו אוהבים את הרגשות הללו, הם משמחים אותנו, נותנים לנו הרגשה טובה ואף הרגשת אושר, אפשר אפילו לומר שאנחנו רודפים אחריהם ומחפשים אותם בכל מקום (לא שזה בהכרח דבר טוב אבל אנחנו עדיין רוצים להרגיש אותם בכל מקום ובכל זמן).
אבל את הרגשות השליליים רבים מאיתנו לא אוהבים ואפילו נמנעים לדבר עליהם וחלקנו אפילו לא משתפים אותם עם האנשים הקרובים אליהם.
אני דיי בטוחה שאף אחד מאיתנו לא אוהב להרגיש כאב/ עצב / כעס או כל רגש שלילי אחר, אבל חשוב שנדע להביע גם את הרגשות שאנחנו פחות אוהבים ושנדע שזה בסדר להרגיש ככה, מכיוון שאנחנו אנושיים וזה טבעי, לא הכל תמיד צריך להיות מושלם זה חלק מהחיים.
לא היינו יודעים מזה שמחה ללא עצב. לדעתי העניין הוא להתמודד איתם ולהבין שהם זמניים.
ובגלל זה בחרתי לשים דגש על הרגשות השליליים מכיוון כולנו לא יודעים איך להתמודד איתם כשאנחנו מרגשים אותם.

יש משפט שאומר "אין רע בלי טוב, ואין טוב בלי רע".
לכן חשוב שנהיה מסוגלים להראות את הרגשות השלילים שלנו, זה לא עושה אותנו לאנשים חלשים, דווקא להפך זה מראה שאנחנו חזקים. ושאנחנו יכולים להביע מגוון רחב של רגשות, אני חושבת שזה לא בושה להראות ולשתף את הרגשות השלילים שלנו, להפך, זה הופך אותנו ליותר אנושיים.

אם זאת חשוב לשים לב לדרך שבה אנחנו מתקשרים את הרגשות הללו, כעס יכול בקלות להרוס במקום לעזור ואם לא נדע איך לווסת את עצמנו ולא נדע להתמודד איתנו בצורה נכונה, זה מייחס לכל רגש שלילי אחר שאנחנו נחווה.

אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לעשות זה לקבל את הרגשות השלילים שלנו, ושאולי כדי לנסות להבין מאיפה הם באים ומה הגורם שלהם. ישנה עוד דרך להבין יותר את הרגשות שלנו על ידי שיתוף (שיתוף היא דרך נוספת ויעילה להבין את הרגשות שלנו יותר טוב).
חשוב שנדע לשתף את האחר ברגשות שלנו ולא נשמור את הרגשות לעצמנו, מכיוון שהצד השני עלול לפרש את מה שאנחנו מרגישים לא נכון, בעקבות זה שאנחנו לא מביעים את הרגשות שלנו כמו שהם באמת או לא מביעים אותם בכלל, והצד השני יצטרך לנחש מה עובר עלינו ואני לא בטוחה שהילדים ידעו לעשות זאת בצורה אפקטיבית.
כשאנחנו כועסים או חווים איזשהו רגש שלילי אחר על הילד שלנו לגבי משהו שהוא עשה כדי שנעצור שנייה ונחשוב האם אנחנו באמת כועסים עליו? או שבכלל אנחנו כועסים על משהו אחר שאינו קשור אליו ואנחנו פשוט מוציאים את זה עליו, כמו למשל יום קשה בעבודה, חדשות רעות שבישרו לנו וישנם אין סוף סיבות שיכולות לקלקל לנו את היום ולהשפיע על הדרך שבא אנחנו מתנהגים, חשוב שנדע לדבר עם הילדים שלנו ונספר להם איך עבר עלינו היום.
יכול להיות שהכעס שלנו גם נובע ממשהו שחווינו בילדות, שההורים שלנו כעסו עלינו כאשר עשינו משהו מסוים ולכן אנחנו כועסים ומגיבים אוטומטית באותה צורה כלפי הילד שלנו, מבלי בכלל לנסות ולחשוב האם זאת הדרך הנכונה להגיב או להתמודד עם הסיטואציה.
גיליתי שכאשר אני עוצרת רגע ומנסה לחשוב מה אני בעצם מרגישה, אז אני מוצאת את הפתרון ואת הדרך הנכונה יותר לתקשר עם אמה.
לדוגמה: חזרתם הביתה לבית מבולגן וזה עיצבן אותכם, עד שצעקתם על הילדים בצורה שאחר כך הייתה נראית לכם מוגזמת מידי, וכשנרגעתם הבנתם שזה לא באמת מפריע לכם שהבית טיפה מבולגן, אבל זה מה שאתם מכירים מהבית של ההורים שלכם, מכיוון שאמא שלכם הייתה מתעצבנת כשהבית היה מבולגן.

חשוב שנדע להביע את הרגש הנכון לסיטואציה ולפני שהרגש יוצא החוצה נחשוב האם הרגש הזה נכון לסיטואציה? והאם הוא פרופורציונאלי? ככול שנדע להתמודד ולהבין יותר את הרגשות שלנו זאת אומרת מה באמת מניע את הרגשות האלו, ככה נדע יותר טוב איפה הגבול שלנו עם עצמנו ובכך נוכל לעזור למישהו אחר להבין אותנו יותר טוב.
משהו שחשוב לדעת רגשות עוזרים לנו לזכור יותר טוב דברים חשובים בחיינו כמו למשל חוויות שחווינו בעבר.
דוגמה חיובית מהחיים שלי: כל פעם שאני נוסעת לעפולה אני אוכלת באותו מקום מכיוון שהאוכל שם טעים לי, השירות מצוין ואני נהנית, עכשיו בכל פעם שידברו איתי על עפולה אני אזכר במסעדה הזאת וכמה שהיה לי כיף, טעים ונעים ואוכל אפילו להמליץ לאותו אדם שידבר איתי ללכת לאכול שמה.
דוגמה שלילית מהחיים שלי: יש לי חרדת נהיגה מה שאומר שאפילו שיש לי רישיון נהיגה אני לא נוהגת.
ובכל פעם שאני חושבת על לנהוג בעצמי עולה לי מחשבות של פחד ודחיה או שמעלים את נושא הנהיגה שלי ולמה אני לא נוהגת אני נוטה להעביר נושא, מכיוון זה נושא שלא כל כך נוח לי לדבר עליו. מקווה בעתיד שאוכל להצליח להתגבר עליו ושהוא יעורר אצלי קונוטציה חיובית.

קחו רגע ותחשבו על זה מה זה מלמד את הילדים שלנו, כאשר אנחנו לא מיחסים חשיבות לרגשות השליליים שלנו, ומה הם לומדים מזה. אני חושבת שכל אחד מאיתנו היה רוצה שהילד שלו ידע להביע את הרגשות שלו וייתן להם תוקף, זה יעזור לו להתמודד איתם ויעזור לנו ההורים להבין מה בדיוק עובר על הילד, וכיצד נוכל להתמודד עם זה.

דוגמה שקרתה לי: כשבאתי לקחת את אמה מהגן אחד הילדים (שאני יודעת שהוא אוהב את אמה ומשחק איתה הרבה) לא רצה לשחק איתה והוא אמר לגננת: "אני לא אוהב את אמה" במקום להגיד לה או לגננת: "אני לא מעוניין לשחק איתך/ה עכשיו".

אבל זה לא אומר שהוא באמת לא אוהב אותה הוא פשוט לא ידע כיצד להביע את עצמו נכון ולהגיד לה שהוא לא מעוניין כרגע לשחק איתה.
דוגמה נוספת: לילה אחד כשהשכבתי את אמה לישון היא רצתה שאני אישאר ליד המיטה שלה ואחכה שהיא תירדם ואני רציתי ללכת לעשות דברים אחרים. אז אמרתי לה: "אמה אני אישאר איתך 5 דקות ואלך." והיא בתגובה השתטחה עם הפנים למיטה התחילה לבכות ולצעוק, אז ליטפתי אותה אמרתי לה: "אמה מאמא תבוא מאוחר יותר לישון איתך" (המיטה שלה בחדר שינה שלי ושל בעלי), באותו הרגע שאמרתי לה את זה היא נרגעה ואחרי 5 דקות היא נרדמה 😊, שמחתי כל כך שהיא מבינה ומתחשבת בי.
אני חושבת שאם היה לה את היכולת להביע במילים את מה שהיא הרגישה באותה רגע אולי היא הייתה אומרת לי: "מאמא, אני לא רוצה לישון לבד או אולי אני מפחדת להישאר לבד".

ישנה חשיבות רבה על ההשפעה שלנו ההורים בנושא הרגשות השליליים והחיובים, מכיוון שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך להתמודד עם הרגשות, ואני חושבת שהתפקיד שלנו כהורים, הוא ללמד את הילדים שלנו שהחיים לא תמיד ורודים ולפעמים ישנם רגעים מאתגרים ואף כואבים. זה בסדר להיות כאוב/ כועס או רגש אחר שאנחנו מרגישים, לכן זה חשוב שנראה להם כיצד להתמודד עם מגוון הרגשות שקיימים גם אם אלה רגשות שליליים ואנו פחות אוהבים אותם.

חשוב להבין לפני שאנחנו מנסים ללמד את הילדים שלנו איך להתמודד עם רגשות שלילים והרגעים הפחות נעימים שלהם, כדאי שנעשה קצת שיעורי בית עם עצמנו בכדי להבין איך אנחנו מתמודדים עם רגעים קשים ופחות נעימים שאנחנו חווים ביום יום שלנו, ונראה האם הדרך שבה אנו בוחרים להתמודד עם הדברים מביאה אותנו לתוצאות שאנחנו רוצים.

הסתכלו על הרגשות השליליים של הילד כאל הזדמנות ללמוד ולהתחבר אליו יותר ובכך תוכלו להעמיק את הקשר איתו ורוב הסיכויים שתוכלו להגביר את היכולת שלו להתמודד איתם.