היי, קוראים לי מור קולמן בת 30 נשואה ליובל ואמא לתינוקת מהממת בת שנה ו – 7 חודשים שקוראים לה אמה.

כשבעלי ואני היינו נשואים שנה וקצת אנשים מסביבנו התחילו לשאול אותי: "מה עם ילדים את לא רוצה כבר?"
אף פעם לא באמת התחברתי לילדים כי הייתה לי תחושה שהם לא אוהבים אותי (אולי זה היה נכון ואולי זה היה רק בראש שלי) אבל מכירים את זה שבסוף המחשבה מגשימה את עצמה, אז כך אני חושבת שקרה לי.
ובנוסף מאוד פחדתי מהקטע הזה של ילדים, כי אמרתי לעצמי בלב שאם ילדים לא אוהבים אותי אז זה אומר שהילד שלי לא יאהב אותי? ונוסף הפחיד אותי לטפל בתינוק ושאלתי את עצמי כל מיני שאלות כמו למשל: האם אני אצליח? האם אני אהיה אמא טובה? האם אני יאהב אותו? מה יהיה אם זהו לא יהיה לי יותר זמן לעצמי ואצטרך לוותר על דברים שאני אוהבת.
שיתפתי את בעלי בתחושות שלי והוא שאל אותי רק שאלה אחת: "את רוצה ילדים?" עניתי לו: "שכן ושזה מפחיד אותי" אז הוא אמר לי: "זהו מנסים להיכנס להיריון ואני איתך בזה את לא לבד" וככה הוא הרגיע אותי.
נסינו להיכנס להיריון במשך חודשיים וכבר התחלתי לחשוב שמשהו בי לא בסדר כי אחיות שלי (יש לי עוד שלוש אחיות) נקלטות ממש מהר, כי חשבתי כל הזמן הזה חשבתי שעל הפעם הראשונה שמנסים מצליחים לא ידעתי שזה לא עובד ככה.
אפילו אני זוכרת שדיברתי על זה עם חברות שלי והן אמרו לי: "מה יש לך, זה בסדר את תראי שאת תקלטי להריון". וכך ניסנו עוד…

בעלי ואני החלטנו שאנחנו עוברים לגור אצל ההורים שלו בקיבוץ עמיעד, כדי לחסוך כסף בשביל לקנות בית (תמיד היה לי חלום לגור בקיבוץ). בתוך שבועיים בערך מההחלטה עברנו לקיבוץ. ואז בעלי הציע שאולי נדחה את הניסיון להיכנס להיריון עד שנראה שאנחנו מסתדרים מבחינת עבודה (לו כבר היה עבודה) אבל, אני הייתי צריכה למצוא את עצמי מכיוון שהייתי עצמאית (היה לי עסק לקונדיטוריה מהבית).
אז אמרתי לו: "אוקיי ננסה שוב בעוד כמה חודשים". באותו חודש גיליתי שמחזור שלי מאחר, אז הלכתי לקנות בדיקת היריון.
התקשרתי לבעלי כדי שיהיה איתי על הקו בזמן שאני עושה את הבדיקה, עשיתי את הבדיקה וכל מה שהיה כתוב על האריזה ואז אמרתי לבעלי טוב תשמע "אני לא רואה פה כלום שום קו שום כלום" ובתוך תוכי התבאסתי שעוד פעם לא הצלחתי להיקלט. אז באתי לזרוק את המקלון לפח ואז הוא נפל לי הפוך על הריצפה ופתאום אני רואה שיש שני פסים. התחושות שהיו לי באותו רגע אני חושבת שאני לא אשכח כי הייתי גם מאושרת, גם נרגשת וגם מפוחדת (אם לומר את האמת אני לא זוכרת איך בעלי הגיב 😖).
וידעתי מאחיות שלי שדבר ראשון שצריך לעשות זה לקבוע תור לרופאת נשים שלי וזה מה שעשיתי. היא הפנתה אולי לעשות בדיקות דם כדי לדעת בוודאות שזה היריון, ואכן כך היה.

אמרתי לבעלי שנחכה 3 חודשים עד שנספר לכולם  כי היתה אמונה טפלה שהאמנתי בה בעבר שאם מספרים לפני שבודקים את מין העובר אז זה לא טוב
(היום אני כבר פחות מאמינה באמונות טפלות ואני לא מזלזלת במי שכן מאמין), אבל היה קשה לי לחכות ואחרי בערך חודש שגיליתי שאני בהיריון סיפרתי למשפחה הקרובה.
במהלך ההיריון שלי היו לי כמה "אתגרים" אפשר לקרוא עוד כאן ההריון שלי והלידה.

ולכן גם החלטתי לקחת הפסקה מהקונדיטוריה מכיוון שהיה לי קשה לשלב את העבודה ואת "האתגרים" שהיו לי במהלך ההיריון.
יום אחד בעלי ואני דיברנו על הנושא של הורות וכמה שאנחנו לא כאלה מבינים גדולים בכל הנושא הזה, אז הוא הציע לי לחפש ספרים בנושאים שמעניינים אותי
והוא אמר שגם הוא רוצה לקרוא (גם כל חודש של ההיריון הייתי בודקת את השלב התפתחותי של התינוק כי עניין אותי לדעת).
אז התחלתי לחפש ספרים שאנשים ממליצים לתינוקות, והתחלתי בלוחשת לתינוקות (בהמשך העלה פוסט על  הספרים שקראתי).
וכך החלפו להם ה- 9 חודשים של ההיריון, ילדתי בשבוע 40+5. כשילדתי אמרתי לבעלי: "אתה תבחר את השם שלה" מתוך מרשימת השמות שכתבתי וכך בחרנו את השם אמה.
חזרנו הביתה עם תינוקת קטנה ומתוקה מבית החולים בהתרגשות וציפייה למה שיהיה ואיך נגדל אותה…

היום – עשיתי קורס בשיווק דיגיטלי ולאחרונה גיליתי שחליתי בסרטן צוואר הרחם לסיפור המלא לחצו פה