כשסיימתי את שלב הטעימות, מצאתי את עצמי שואלת – איך אני ממשיכה מכאן?
איך אני גורמת לאמה לעבור בהדרגה לארוחות מסודרות, מבלי להפעיל לחץ ומבלי להפוך את האוכל למאבק?
התשובה שמצאתי הייתה פשוטה יותר ממה שחשבתי: הדרגתיות, גיוון, הקשבה וגמישות.
ברגע שהיא עברה לארוחות מלאות, זה מה שעשיתי.
שלב ראשון: הורדתי בהדרגה את הבקבוק שלפני השינה (בסביבות גיל 7 חודשים), כי כבר היו לה ארוחות מלאות בבוקר ובערב.
שלב שני: כשהיא נכנסה לגן בגיל 8 חודשים, הפסקתי בהדרגה את הבקבוק של 4 לפנות בוקר, כי הבנתי שהיא לא באמת רעבה – אלא רגילה להתעורר.
שלב שלישי: בגיל שנה וחודש הורדתי את בקבוק הצהריים, כי שמתי לב שהוא גורם לה לוותר על הארוחה האמיתית.
בהתחלה זה לא היה פשוט, אבל ההתמדה השתלמה!
אחרי כמה ימים של קושי, היא הפסיקה להתעורר לפנות בוקר, התחילה לאכול ארוחות מלאות – וזה הרגיש כמו ניצחון קטן.
התחלתי מארוחות פשוטות כמו ביצה (חביתה, מקושקשת או קשה), ירקות חתוכים או מגורדים, גבינה ופרוסת צנים.
בכל ארוחה שילבתי מרכיב שהיא כבר הכירה, ובנוסף מאכל חדש למשך מספר ימים, כדי לשלול אלרגיות.
מתי עברנו לאוכל של הגדולים?
ברגע שהייתי בטוחה שאין לה רגישות למאכלים מסוימים, היא התחילה לאכול יותר מהארוחות של המשפחה.
זה לא רק פתח לה אפשרויות חדשות, אלא גם הגביר את העניין שלה באוכל.
כשהיא הייתה חולה, זה היה הרגע הכי קשה בשבילי.
ראיתי שהיא חלשה, הרגשתי אשמה.
סביבי אנשים אמרו: "תני לה בקבוק, היא מסכנה."
אבל אני נשארתי חזקה.
כי ידעתי שאם אחזור אחורה – אני רק אקשה עליה בהמשך.
שיש לי את הכוח להתמיד ולשחרר בו זמנית.
שכשאני מאמינה שהיא מסוגלת – היא באמת מצליחה.
זכרו – לוקח בערך 21 יום להתרגל להרגל חדש, וזה נכון גם לנו וגם לילדים שלנו. אם נמשיך בעקביות, זה יהפוך לטבעי עבורם.
בהצלחה,
נתראה בפוסט הבא.
© 2025 הבלוג חוכמת הילדים. כל הזכויות שמורות.